הפיינל פור שייך לטניס

סוף שבוע מטורף עבר עלינו. חום, לחות והרבה טניס. אה, וגם עלינו לחצי גמר גביע דייויס. אורן יוסיפוביץ בוכה על 15 שקלים שהלכו בהתערבות.

עוד מהיותי ילד הייתי אוסף את עיתוני הספורט לאחר כל אירוע מרגש. כשהקבוצה שלי ניצחה בדרבי, כשמייקל פרש, כשנבחרת הכדורגל הביסה את אוסטריה ורבים נוספים. המגירה השנייה בשולחן הכתיבה שלי מלאה בעיתונים מהיום שאחרי. כבר הרבה זמן אין לי מה לאסוף. אין לי את המוטיבציה לקום חיש מהר בבוקר, לפתוח הדלת ולאסוף את העיתון. הלילה יש. אני כבר לא יכול לחכות למחר.

אני כבר יודע איך זה בטח יראה. תמונה קבוצתית גדולה בשער, של החבר'ה עם המחבטים ודגל ישראל מלפנים. איזו כותרת גדולה בעלת מילה מתחכמת או שתיים, 2-3 עמודים ראשונים של תגובות מרגשות, 2-3 עמודים של תיאור הקרבות ההיסטוריים. דודי יומשל לדוד, הראל לבר-כוכבא, ואנדי ויוני? שיהיו יהושע בן נון וכלב בן יפונה, שתרו את הארץ והצהירו: "טובה הארץ מאוד מאוד".

לאחר מכן תבוא איזו מסגרת על היריבה לה נפסיד בחצי הגמר (כך נכתב גם מול רוסיה, ואני לא אשבור הרגלים) - ספרד או גרמניה וכעבור כמה עמודים יגיעו שאר ענפי הספורט - שימוקמו נכון להיום במקום הראוי להם. לפחות לימים אלו - מדינת ישראל היא מדינת טניס. (ולדידו של דימה קרויטר - גם קפיצה לגובה).

יותר מ- 200 מדינות יש בעולם, ואנו ב-4 הטובות מכולן. ולא מעניין אותי שדוידנקו לא בא, ושסאפין משוגע, ושלל תירוצים מנמיכים אחרים. מדינת ישראל, על ספורטאיה הרועדים, מתקניה הנחשלים ועברה הדלוח - נמצאת בין ארבע המדינות הטובות בתחום מסוים. ועל זה בדיוק מגיע לחבר'ה עם הכדור הקטן כל המחמאות.  כי לרוסים 8 מדורגים במאייה הראשונה. ולנו דודי אחד קטן. כי הרוסים לקחו כבר פעמיים, ואנחנו לא מתקרבים. ואיכשהו, עם כל העובדות לרעתם, הצליחו חברי הנבחרת לאסוף עצמם, ולהתגבר על כל החסרונות. אנדי ויוני התחפשו לזוג נשוי, הראל לוי התחפש לטופ-10, וסלע נשאר סלע. זה מספיק. זה תמיד הספיק.

ונכון. קל זה לא היה. אחרי ה-2:0 ואיבודי נקודות השבירה כמעט כולם התייאשו. השלט כבר החל לזפזפ עצמו מייאוש לכיוון ערוצים אחרים, להעביר את הזמן, אולי עוד 20 דקות משהו ישתנה. אבל הרוסים רק הלכו והשתפרו, והפער הלך ונעלם. במצב של 2:2 התערבתי עם אחי הקטן (על 15 ש"ח - בכל זאת, אח קטן) שהרוסים מנצחים. באמת שכך חשבתי. אנדיוני נראו כשבר כלי, סאפין חזר להיות 1.93 מ' וסלע כבר התחיל לעשות חימום לקראת המשחק המכריע שאמור להיות למחרת. אבל אז הם חזרו הממזרים, שברו נשברו ושברו, אבל ניצחו.

http://www.sport5.co.il/ligatenis.aspx?FolderID=1599

את הסרב האחרון אני אזכור הרבה זמן. כמו שאני זוכר את את הגול האחרון בדרבי, כמו שאני זוכר את מייקל מפיל את ראסל ועולה לג'אמפ, כמו שאני זוכר את החמישי נגד אוסטריה.  סאפין הגיש, אנדי החזיר, סאפין הכה, יוני ענה, סאפין שגה. ניצחנו. עלינו. נגמר. הנה הלכו להם 15 שקל. היה שווה.

זהו. נגמר סופשבוע מטורף של טניס. רב האנשים כבר חושבים על האירוע הבא, על המשחק הבא, על הסנסציה הבאה שנעשה כמדינה קטנה ומקופחת. אני לא חושב הלאה. לי ממש לא אכפת. אני בסך-הכל מחכה לרעש של הנחיתה ליד הדלת. אני רק רוצה לקרוא את העיתון של מחר.  

האתר אינו אחראי על התכנים המועלים לרשת על ידי הגולשים במדורי תגובות הגולשים, פורמים ודומיהם. לאתר אין יכולת לפקח בצורה מלאה על כל התכנים המופיעים במדורים הנ"ל והוא אינו עומד מאחורי הדברים. האחריות הנובעת מהעלאה ו/או שימוש בתכנים מסוג זה או אחר מוטלת על המשתמש עצמו והאתר לא ישא בכל אחריות. האתר שומר לעצמו את הזכות - אך לא מתחייב - למחוק תכנים על פי שיקול דעתו הבלעדי.