מחפשים את השפיץ של הנעל - על קלישאות בכדורגל ובספורט
משפטים שכל-כך שגורים בפי כל העוסקים בספורט הישראלי, אך אין להם כל שחר.
פרסומת
"שחקו כמו גברים", "זה לא היה משחק שהיינו צריכים להפסיד בו", "אני מרוצה מהמשחק אבל לא מהתוצאה", "אנחנו צריכים להמשיך ולעבוד קשה", "אני מאמין שאחרי השער הראשון יבואו עוד", "שתי הקבוצות פתחו בגישושים", "נבוא קטנים ונצא גדולים", "מה שאני רצתי אחורה – אחרים לא ירוצו קדימה"...
אנחנו חלק מתעשייה שיש בה הרבה אמרות כנף והרבה מאד קלישאות שלמעשה אפשר לומר שכולן באות לחפות על חוסר יכולת, על אי הבאת תוצאות או על רצון להשמיע מה שהסובבים רוצים לשמוע – אבל אין לזה כל משמעות איכותית. אי אפשר לכמת את הקלישאות האלה. הן פשוט הבל לשוני.
מה אומר המשפט הזה "שחקו כמו גברים"? נשים לא יודעות לשחק חזק בקצב ולהלחם על כל כדור? מה פשר המילים "אנחנו גברים"?! האם "שחקו כמו גברים" אותנו ליותר קשוחים, ליותר טובים? בכלל לא.
"זה לא משחק שהיינו צריכים להפסיד בו" – האם יש משחקים שמראש אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להפסיד בהם? הרי איזה מאמן יגיד לשחקנים שלו :"חבר'ה, תעלו לשחק, אבל זה אחד המשחקים שאנחנו צריכים להפסיד בו". לכן זו הרי אמרה שמגשימה את עצמה – ולכן הם מפסידים. והשחקנים – האם יש להם משחקים שהם מכינים את עצמם מנטאלית – 'היום זה משחק שאנחנו מפסידים בו?' איזה מן שחקן יאמר משפט כזה לעצמו? איזה הכנה מנטאלית הוא עושה לעצמו?
"אנחנו צריכים להמשיך לעבוד קשה" – מה המדד לעבודה קשה? מה זה לעבוד קשה? הרי המשחק שאנחנו כולנו כה אוהבים ומוכנים להשקיע את גופנו, נשמתנו ומרצנו. אנחנו לא באים לעבוד קשה – אנחנו באים להתאמן ולשפר את יכולתנו – הרי לא כל אחד הוא כדורגלן שיכול לשחק בליגות הבכירות, גם באם הוא יעבוד קשה מאד, הוא לא יכול פשוט כי יש כאלה שהכישרון שלהם והמתנה שהם קבלו – להיות מוכשרים יותר בענף זה.
אז מה בדיוק מתכוונים שאומרים נעבוד קשה? אולי זה כמו להגיד – 'שמע, עזוב אותי כרגע. אני יודע שיש עוד דרך ארוכה להצלחה – אז אל תבוא בדרישות'.
בהיי-טק אומרים: "אל תגיד לי לא יכול – בוא ותראה לי איך אתה כן יכול" או "אל תסביר לי את הדרך – תוביל אותי ל'איך' אתה מראה תוצאות". גם בכדורגל ובספורט בכלל, אנחנו - המאמנים והשחקנים וכל אלה שמייצרים עבודה ומגירים זיעה – צריכים לזנוח את השימוש בסיסמאות ופשוט להבהיר איך מביאים תוצאות.
כבר אמרו קודמים וחכמים מאתנו שתוצאות יכולות להיקבע גם בשפיץ של הנעל, אז מה נגיד? עבדנו קשה והנה - בא השפיץ של הנעל והביא תוצאה? אז למה כל העבודה הקשה?
"אני מאמין שאחרי השער הראשון יבואו עוד" – האומר זאת יכול להמשיך ולהאמין וזה הרי נחמד וטוב להאמין אבל משפט כזה לא נותן דבר וחצי דבר – כל הזמן אתה צריך להתאמן ולהאמין שהאימון הנוסף ובאימונים אישיים לשיפור יכולת הסיומת – יהיה ניתן לכבוש יותר שערים.
כלומר, האומר מקווה שבעצם האמרה הוא ירגיע את השומע או הסובבים, ואני טוען - עזוב את האמרה, בוא ותראה מה אתה עושה בכדי להוכיח שאכן יבואו עוד שערים.
"שתי הקבוצות פתחו את המשחק בגישושים" – משפט כה אהוב על ידי פרשנים או שדרים ולפעמים גם מאמנים. אלה נוטים לומר משפט כזה – אוניברסאלי שאין בו כלום. מה זה גישוש בכדורגל ? איך מדברים בהכנה הטקטית על גישושים? כמה זמן צריך להקדיש לשלב גישושים?
"נבוא קטנים ונצא גדולים" – למה? מה קרה? למה לחשוב שאנחנו קטנים? למה לבוא בהנחה שאנחנו פחות טובים ובמיוחד לחשוב שנצא גדולים – הרי אין לזה כל משמעות. זהו משפט של הנמכת ערך עצמי וציפיות ויחד עם זאת ניצחון אחד כמו ציפור אחת לא מבשר את בוא האביב – כל דבר צריך להיות בפרופורציות הנכונות. זהו בכל זאת רק תחרות ספורטיבית – זהו רק ספורט.
"מה שאני רצתי אחורנית – אתם לא תרוצו קדימה"
קלישאה מקוממת משהו ומראה על שחצנות, כזו שאומרת לנו: אני כבר יודע הכל, אל תלמדו אותי. זהו אולי אחד המשפטים השגורים בפיהם של שחקני עבר מפוארים שהפכו להיות מאמנים – ובצוק כל העיתים – אל תגידו להם כלום הם כבר יודעים הכל.
משפט מקומם זה הוא אולי המשפט הכי מדמה ומייצג את הכדורגל שלנו – אנחנו כבר יודעים הכל. אנחנו כבר היינו בכל מקום ולכן עדיין לא הגענו לשום הישג משמעותי. אנחנו מתרפקים על העבר הרחוק של שנות ה70, שלמרות שכמה פרשנים וכתבים מנסים להצר את ההישג הנפלא דאז – הרי שברמה הבינלאומית זהו בכל מקרה ההישג הגדול ביותר.
אז אולי נתחיל להשתמש במשפטים כמו "בוא תראה לי איך כן ניתן להשיג הצלחה אמיתית". בואו ותגידו היום: "אני עושה את הטוב ביותר שבי – כי אני יכול ויודע". בואו תפסיקו לדבר לפני התחרות – ותדברו יותר במגרש. בואו נחפש יותר יצירתיות בעצם העשייה, ואז לא נזדקק יותר לקלישאות חסרות יסוד ואפילו יבשות ומעייפות מלשמוע אותן.
ואולי כדאי לסיים ולומר – אל תיקחו את כל המדינה על הכתפיים – כי זה לא עוזר, זה רק מלחיץ – "הקבוצה שלנו ניצחה בשביל לשמח את המדינה"? הקבוצה שלנו קודם כל צריכה לנצח בכדי להוכיח יכולת ומצוינות. אז המדליה היא אינה של כולנו – אלא קודם כל של הספורטאי והספורטאית.
המדד להצלחה הוא ... עצם ההצלחה עצמה.
| אין תגובות לכתבה זו |
| אין תגובות לכתבה זו. לחץ על "הוסף תגובה לכתבה" בכדי להוסיף תגובה חדשה |
האתר אינו אחראי על התכנים המועלים לרשת על ידי הגולשים במדורי תגובות הגולשים, פורמים ודומיהם. לאתר אין יכולת לפקח בצורה מלאה על כל התכנים המופיעים במדורים הנ"ל והוא אינו עומד מאחורי הדברים. האחריות הנובעת מהעלאה ו/או שימוש בתכנים מסוג זה או אחר מוטלת על המשתמש עצמו והאתר לא ישא בכל אחריות. האתר שומר לעצמו את הזכות - אך לא מתחייב - למחוק תכנים על פי שיקול דעתו הבלעדי.